פסק-דין בתיק ע"א 9022/07

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים קריית ארבע (כב' השופטת מלכה אביב) בת"א 14/05, מיום 31.10.06, במסגרתו קיבל בית המשפט את תביעת המשיבה והורה למערערת להשיב למשיבה סך של 60,000 ש"ח. סכום זה, על פי הערכתו של בית המשפט, היווה את עלות בנייתם של קווי הביוב המרכזיים של שתי יחידות דיור ומעלה עד לנקודת האיסוף (להלן: " קווי הביוב"), אשר נבנו על ידי המשיבה. בית המשפט דחה את תביעתה של המשיבה להשבת היטל הביוב שנשאה בו, לפי דרישת המערערת, ואולם מצא, כאמור, לזכותה בהשבה של עלות בניית קווי הביוב. בית משפט קמא נפנה להגדרות המונח "ביוב" ו "ביב ציבורי" בחוק עזר לגוש עציון (היטל ביוב), התשנ"ז-1997, ובצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה ושומרון) (מס' 783), התשל"ט-1979, והגיע למסקנה כי המערערת זכאית לגבות היטל ביוב בגין קווי הביוב. עוד נקבע, כי משגבתה המערערת היטל ביוב בגין קווי הביוב אשר נבנו על ידי המשיבה, נמצאה המשיבה נושאת בעלות הקמתם של קווי הביוב פעמיים, ולכן ראה בית המשפט לזכותה בהשבת עלות הבניה.

על כך הערעור שלפנינו.

טענתה העיקרית של המערערת היא, כי אכן קווי הביוב מצויים באחריותה, ואולם מאחר שלא בנתה קווים אלה, גם לא גבתה בעבורם היטל ביוב. לפיכך, אין המדובר בחיוב כפול שבו נשאה המשיבה, שכן המשיבה לא חוייבה כלל בתשלום היטל ביוב בגין קווי הביוב אותם בנתה. טענתה זו של המערערת נסמכת על "תחשיב עבור אגרה והיטל ביוב", אשר נערך עובר לקבלתו של חוק העזר שהוזכר לעיל (נספח ח' בתיק המוצגים). על פי האמור בתחשיב, גובה המערערת היטל ביוב בגין מרכיבי מערכת הביוב החל מנקודות היציאה מן הישובים,  ואין היא גובה היטל בגין אותם חלקים במערכת המצויים מן העבר השני של נקודות היציאה, ובהם קווי הביוב.

דין הערעור להתקבל.

צדק בית משפט קמא כי אכן סיווגם של קווי הביוב הוא כ "ביוב" ו "ביב ציבורי" המצויים באחריותה של המערערת והיא אף זכאית לגבות בגינם היטל ביוב. "ביצועה של עבודת תשתית ספציפית מגבש את חיובו של בעל נכס בתשלום היטל שלא נועד לממן את ביצועה של עבודה זו דווקא, אלא מיועד הוא לממן בממוצע את כלל הוצאות הרשות המקומית בגין אותו סוג של עבודת תשתית" (עו"ד עפר שפיר אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות, מהדורה שניה, תשס"ה-2005, כרך א', עמ' 228). ואולם, עלה בידי המערערת להוכיח, כי על אף הסמכתה כאמור, בפועל לא כלל חישוב היטל הביוב חיוב בגין בנייתה של מערכת הביוב שמצידה "הפנימי" של נקודת האיסוף, לרבות קווי הביוב. המערערת הסבירה, כי לא ראתה לנכון לגבות היטל ביוב בגין קו ביוב שלא נבנה על ידה, על אף שהמדובר בקו הנמצא באחריותה. אחריות זו מתבטאת בחובה לתחזק את הקו שנבנה, ואשר נמסר לידיה, ובגין כך גובה המערערת אגרת ביוב. יפים לענין זה הדברים הבאים (על אף שלא נפרשה לפנינו המערכת ההסכמית העומדת ביסוד ההתקשרות בין המערערת למשיבה): "הסכמי המרה הם הסכמי פיתוח שבמסגרתם הרשות המקומית מוסרת את משימת התקנת התשתיות המוניציפליות ופיתוח מתחם או חלקו לידי יזם או בעל מקרקעין. ביצוע העבודות על ידי היזם מגלם, למותר לציין, עלות נחסכת לרשות המקומית, וזו מיתרגמת לתמורה שהיזם המבצע זכאי לה בדמות פטור או פטור חלקי מהחבות בהיטלי הפיתוח" ( שם, בעמ' 352).

המערערת הפנתה להבחנה בתחשיב שהוזכר לעיל, בין התחשיב העומד בבסיס קביעת אגרת הביוב, לבין התחשיב העומד בבסיס קביעת היטל הביוב. בעמ' 8 לתחשיב נאמר באופן מפורש, כי המועצה מתחזקת את כל מערכות הביוב שבתחום המועצה - הן את החלק שהוקם במימון חיצוני של "משרד הבינוי והשיכון, חטיבת ההתיישבות של ההסתדרות הציונית, והקבלנים הבונים", והן את החלק שהוקם במימון המועצה. זאת, לעומת התחשיב המונח בבסיס היטל הביוב המיועד "לכסות את השקעות המועצה במערכת הביוב שלה...". התחשיב בענין זה מפרט את רכיבי המערכת שבגינם נקבע ההיטל, המתייחסים, כאמור, למערכת הביוב הנמצאת מן העבר "החיצוני" של נקודות היציאה מהישובים. מן הראיות עולה, כי היטל הביוב נגבה על פי תחשיב זה. בית משפט קמא כלל לא בדק ענין זה, והסתפק בקביעה, כי "הביוב הציבורי הינו באחריות הנתבעת וזכותה לגבות היטל בגינו". קביעה זו נכונה היא, ואולם על אף זכותה של המערערת לגבות את ההיטל, היא לא עשתה כן מן הטעמים שהובאו לעיל, ומכאן שלא קמה זכותה של המשיבה להשבת עלות הקמת קווי הביוב.

על יסוד כל האמור לעיל, דינו של הערעור להתקבל. אנו מבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא. המשיבה תשא בהוצאות המערערת בערעור בסך של 10,000 ש"ח + מע"מ.

ניתן היום כ"ה בסיון, תשס"ז (11 ביוני 2007), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: